אני ומשפחתי
אורי מעוז

שמי אורי מעוז, אני בן שלוש עשרה, נולדתי בבית חולים בלינסון בתאריך 10.12.1999 לאיילת ודביר מעוז, סבתא מצד אמא שלי עלתה מסוריה וסבא היה ניצול שואה, מצד אבא גם סבתא וגם סבא נולדו בארץ. יש לי אחות קטנה בת שבע ושמה אלה ושלושה כלבים: דידי, טייסון וג'יה.
כרגע אמא עובדת במשרד עורכי דין, ולומדת משפטים, אבא בונה אתרי אינטרנט. את זמני הפנוי אני מעביר במשחק במשחקי מחשב ויחד עם אחותי הקטנה, אבל אני רוצה ללמוד לנגן בגיטרה. המאכלים האהובים עלי הם סושי וסטייק. אני גר ברחוב פרישמן בפתח תקווה ולומד בחטיבת ברנר בכיתה מדעית טכנולוגית והמקצועות האהובים עלי הם שפה, חשבון וגיאוגרפיה.

משפחת מעוז משפחתי הגרעינית

מספר עובדות שאולי לא ידעתם על משפחת מעוז

משפחת מעוז אוהבת חיות

אהבתנו הגדולה הינה לבעלי חיים, יש לנו שלושה כלבים (דידי טייסון וג'יה) ושני נחשים, בעבר היו לנו גם דגים ותוכית.
מאז שנולדתי היו בבית כלבים, ואני בטוח שהאמרה הקובעת כי הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, היא נכונה בהחלט.

דור שלישי (וחצי) בפ"ת

סבי וסבתי מצד אבי, שניהם נולדו בפ"ת, הוריהם התיישבו בפתח תקוה עוד בשנות השלושים של המאה שעברה, ורוב חייהם עברו עליהם בעיר ובסביבתה, כך שלמעשה ניתן להגיד כי אני הדור הרביעי בעיר פתח תקוה.

מקור שם משפחתי

שם משפחתי, מעוז, הומצא על ידי דודתו של אבי, גילה, אשר החליטה שהשם מוסקוביץ עמו עלו הוריהם מרומניה אינו ישראלי דיו. השם מעוז נבחר עקב הדמיון בצליל לשם המקורי.
שם המשפחה של אמי הינו זימן. מקורותיו כפי הנראה ביורדי הים של מזרח אירופה (seaman).

קליעה למטרה

אבי עסק במשך שנים בהדרכת ירי, גם אני קלעתי למטרה כבר בגיל מוקדם.
לפי מספר שנים אף הוצגה תמונתנו המשותפת כשאנו יורים בעיתון ידיעות אחרונות במסגרת כתבה על ילדים צעירים היורים במטווח.

עובדה מדהימה נוספת

נולום ארווס סאפיאן - פוסיליס קוויס, אקווזמן קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק - וענוף לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי לפרומי בלוף קינץ.

קיבוץ גלויות

סבי, שאול, מצד אמי, היה ניצול שואה אשר נולד בפולין. ואילו סבתי, אסתר, היא ילידת סוריה אשר הגיעה לארץ בדרך לא דרך. בשעתו ובזמן שהתחתנו, נישואין בין עדות אשכנז ומזרח לא היו מקובלים אך זאת עדות לכך שמשפחתנו היא תוצר של קיבוץ גלויות מכל קצוות עולם.

magnes

אלה מעוז (7)

תלמידה בביה"ס שמעוני

נולדה בפ"ת ב-23.2.2006
אחותי הקטנה אלה, צעירה ממני בשש שנים היא חכמה, מצחיקה, צחקנית ואנרגטית. ממש קפיץ. לפעמים קצת מעצבנת אבל אני חושב שככה זה עם אחים קטנים.
אלה אוהבת לצייר, לשיר ולרקוד, לצפות בטלוויזיה ולשמוע המון מוסיקה, אני בטוח שהקשר האמיץ והאוהב שלנו רק יתחזק עם השנים.
 

magnes

אורי מעוז (13)

תלמיד בחטה"ב ברנר

נולד בפ"ת ב-10.12.1999
זה אני, אורי, נולדתי ממש לפני תחילת המילניום הנוכחי, קצת קשה לי לספר על עצמי אבל אני יכול להגיד שאני חובב טכנולוגיה מובהק, אוהב לבלות שעות מול המחשב או בקריאת ספרים, בטלוויזיה אני צופה בעיקר בתוכניות מדע וטבע.
מהורי ירשתי את אהבתי לטבע ולבעלי החיים שסביבי.
 
 

magnes

איילת מעוז (44)

מנהלת משרד עו"ד

נולדה בפ"ת ב-31.8.1968
אמי איילת, עוזרת משפטית ומנהלת אדמניסטרטיבית במשרד עורכי דין. סטודנטית שנה שניה למשפטים והיא אשה מאוד עסוקה. אבל גם תמיד מוצאת את הזמן להקשיב ולנסות לעזור. היא מוצאת את הזמן לפנק את אחותי ואותי במעדנים וחיבוק כשאנחנו חוזרים מבית הספר. תחביבה הגדול של אמי הוא כלבים. היא מספרת שכך היה מאז ומעולם. תמיד אהבה ותמיד תאהב כלבים.

magnes

דביר מעוז (45)

מעצב ומפתח אתרי אינטרנט

נולד בפ"ת ב-4.1.1968
תכונתו הבולטת של אבי דביר, הוא גובהו הבולט מיד בכל מפגש עם אנשים. במקצועו הינו בונה אתרי אינטרנט והוא אחד מהראשונים שעסקו בכך בארץ. אחת הסיבות לכך שיש בביתינו שלושה כלבים, היא שהוריו של אבי לא הסכימו מעולם שיגדל כלב. לפני שאבי החל לעסוק בעיסוקו הנוכחי הוא עסק בהדרכת ירי, תחביב בו הוא עוסק עד היום.
 

אורי מעוז קצת על עצמי

מי אני?

magnes

שמי אורי מעוז, אני בן שלוש עשרה, נולדתי בבית חולים בלינסון בתאריך 10.12.1999 לאיילת ודביר מעוז, סבתא מצד אמא שלי עלתה מסוריה וסבא היה ניצול שואה, מצד אבא גם סבתא וגם סבא נולדו בארץ. יש לי אחות קטנה בת שבע ושמה אלה ושלושה כלבים: דידי, טייסון וג'יה. כרגע אמא עובדת במשרד עורכי דין, ולומדת משפטים, אבא בונה אתרי אינטרנט. את זמני הפנוי אני מעביר במשחק במשחקי מחשב ויחד עם אחותי הקטנה, אבל אני רוצה ללמוד לנגן בגיטרה. המאכלים האהובים עלי הם סושי וסטייק. אני גר ברחוב פרישמן בפתח תקווה ולומד בחטיבת ברנר בכיתה מדעית טכנולוגית והמקצועות האהובים עלי הם שפה, חשבון וגיאוגרפיה.
לפני מספר חודשים חגגתי את בר המצווה שלי, ארוע חשוב ומרגש, כפי שסיפרתי קודם לכן, משפחתי אינה שומרת מסורת, אך לבקשתי, חגגתי את בר המצווה שלי בעלייה לתורה במקום הקדוש ביותר לעם היהודי, בכותל המערבי, החוויה היתה חד פעמית ומדהימה, היינו יחד במסגרת מצומצמת ומשפחתית, אימי, אבי, אחותי ושתי סבתותי וכולנו התרגשנו מהמעמד עד מאוד, את אחר הצהריים של אותו היום בחרתי לחגוג יחד עם חברי לכיתה בבילוי משותף.
את היום הזה לא אשכח כל חיי.

סבתי, אסתר זימן

סבתי אסתר נולדה בסוריה. כשהיתה בת כ- 5 ברחו סבתי ומשפחתה ברגל מסוריה ותחנתם הראשונה בארץ היתה קיבוץ איילת השחר שם הונפקו להם אישורים ותעודות זהות. משם עברו לפתח תקווה. סבתא רבתא שלי, לאה, האריכה ימים עד גיל 95 ונפטרה כשהייתי בן 11, בפתח תקווה.

סבי, שאול זימן ז"ל

סבי שאול ז"ל היה ניצול שואה יחיד ממשפחתו הגרעינית ונפטר כשאמי היתה בת 10 לכן לא זכיתי להכירו. אמי מספרת לי עליו לעיתים. בתמונות ניתן לראות את המספר המקועקע על אמת יד ימינו. אמא מספרת שהמשפחה מצד אביה היתה משפחה רחוקה מאוד ומועטת - כולם נקראו בפיה "דודים" אבל לא באמת היו דודים אם כי קרובי משפחה רחוקים הרבה יותר. בהמשך עבודתי אביא את עדותו של סבי אשר נמצאה אחרי שנים של חיפושים.

סבתי, ציפי מעוז

סבתי ציפי, ילידת פתח תקווה, אחות צעירה לתאומות. מנהלת בבנק ואוהבת לטייל בעולם. כמתנת בר מצווה לקחה אותי לטיול פארקים בגרמניה, צרפת ושוויצריה.סבתי ציפי אהבה לשיר לי כשהייתי צעיר יותר ולספר לי סיפורים. היום היא מספרת לי בעיקר סיפורים מלווים בתמונות מטיוליה בחו"ל.

סבי, יעקב מעוז ז"ל

סבי יעקב ז"ל נפצע קשה מאוד במלחמת יום הכיפורים ולאחר מכן שימש שנים רבות כיו"ר ארגון נכי צה"ל וכמנכ"ל חברת גפים. סבי נולד בשכונת בלינסון שליד פתח תקוה. אבי מספר שחופשותיו הטובות ביותר היו בחצר בה גדל אבי בינות לעצי הפרי והנגריה של סבא רבא שלי. סבי יעקב נפטר כשהייתי בן 10.

דודי ודודותי

יש לי ארבעה דודים ודודות. מצד אמי, אחותה ושני אחיה, ומצד אבי אחות אחת. יש לי 13 בני ובנות דודים. מתוכם ששה הם ילדיה של שגית, אחותו של אבי: נועם, שמואל אייזיק, שיר, מוריה והתאומים נתן ונחמן.
שגית חזרה בתשובה לפני כעשור ומנהלת אורח חיים חרדי אך עם זאת אנחנו שומרים איתה על יחסים טובים. היא גרה קרוב אלינו ואני מאוד אוהב כשהיא מזמינה אותי לסעודות פורים השמחות.
דודתי מצד אמי, יהודית, גרה כיום בכפר סבא, אך מעט לפני שנולדתי חיה בהודו כחמש שנים עם שלושת בניה: יונתן, עידו ונדב. איתה אנו חוגגים את מרבית חגי ישראל. בתו של דודי מושיק, טל, בת 22 ,ובנו רוי בן 6. הסיבה לכך היא שדודי נישא תחילה לאמא של טל ולאחר שנישואיו עלו על שרטון נישא לחיה, אמא של רוי. דודי שחר מתגורר בקיבוץ להבות חביבה וגם לו יש שני ילדים: ליהי ואביב. שניהם צעירים ממני.

המסורת והקשר לדת במשפחתי

אמי מגיעה מבית שומר מסורת. אבי מגיע מבית שאין לי כל זיקה לדת. משפחתי המורחבת נחלקת למאמינים ושאינם מאמינים. כך לדוגמא, דודתי יהודית מנהלת אורח חיים מסורתי. ואילו דודתי שגית, מצד אבי, בעלת תשובה ומנהלת אורח חיים חרדי. המשפחה הגרעינית מנהלת אורח חיים פלורליסטי. בבר המצווה שלי חשתי כי אני מחוייב לעלות לתורה. הוריי תמכו בי ועזרו לי להגיע למעמד במקום המקודש ביותר לעם היהודי - הכותל המערבי. אבי אף חרג ממנהגו וחבש כיפה תוך שהוא מכבד את המקום ואת באיו.

רעיה רוזנקרנץ ז"ל סבתא רַבְּתָא שלי

סבתא רַבְּתָא - רעיה רוזנקרנץ ז"ל

magnes

סבתא רעיה ז"ל נולדה במינסק שברוסיה הלבנה בתאריך ה-02.02.1914, הבת הבכורה לסבא מנחם ז"ל וסבתא מרים ז"ל. (שמה המקורי היה ראיסה, אך כשעלתה ארצה נאלצה לשנות את שמה לרעיה).
סבה מצד אימה, סבא אליהו ז"ל, היה סוחר, הוא עסק בייבוא של סוכר, נפט ומלח, והיה לו מפעל של סיגריות בסמורגון - ליטא (עיירה ליד וילנה), אביה היה כימאי של שמרים ועבד במפעל לשמרים במינסק.
כשהייתה בת חצי שנה ברחו הוריה לפולין, שם עברו במשך מספר שנים מעיירה לעיירה. כשהייתה סבתא רעיה בת שש נולד אחיה הצעיר אליהו. בערך בגיל שמונה הם הגיעו לוורשה. שם קיבל אביה עבודה במפעל מקומי לייצור שמרים.
אביה היה חולה אסטמה וסבל מאוד ממזג האוויר בפולין, לכן בשנת 1928 הציעו לו במסגרת עבודתו, לעלות לארץ ישראל. נאמר לו כי מזג האוויר בארץ יהיה עבורו הרבה יותר טוב. כך עלו הוריה עם אחיה אליהו לארץ וסבתא רעיה ז"ל נשארה בוורשה אצל מכרים בכדי לסיים את לימודיה. הוריה הגיעו ישירות לפתח תקווה וגרו בצריף שקיבלו בסמוך לבית החרושת שבו עבד אביה.
אחרי כשנתיים, כשהייתה בת 16, כשראו הוריה שמצבו הבריאותי של אביה משתפר, שלחו לה הוריה "הזמנה" (סרטיפיקייט) ובתאריך ה-01.04.1930 היא הגיעה ארצה.
אביה עבד במפעל לשמרים "רבינוביץ" , הוא לימד גם אותה וגם את אימה כיצד מכינים שמרים. בשנת 1934 עקב התקפת אסטמה קשה, הוא נסע לבית החולים "שערי צדק" בירושלים, שם נפטר. סבא מנחם ז"ל קבור בהר הזיתים בירושלים, אך את המיקום המדויק עד היום עוד לא מצאו.
לאחר מות אביה החלו סבתא רעיה ואימה לעבוד בבית החרושת לשמרים, שם עבדו במשך מספר שנים.
סבא יצחק ז"ל היה גר אצל השכנים של סבתא רעיה ושם הכירו, אחרי 5 שנות הכרות הם נישאו בתאריך ה-31.12.1937 . הם גרו בבית עם אמה של סבתא רעיה ז"ל (סבתא מרים ז"ל) ועם האח אליהו. סבתא רעיה המשיכה לעבוד גם אחרי החתונה, עד שנולדו בנותיה התאומות ב-22.01.1940. בכל תקופת ההריון שמע הרופא רק דופק אחד ולכן לא היה חשד לעובדה שיש ברחמה תאומים, גם בחדר הלידה, לאחר שילדה את הבת הראשונה ממי (מנחמה - על שמו של סבא מנחם ז"ל), המשיכה סבתא רעיה לומר לרופאים שיש לה לחצים, הם מצידם טענו כי ככה זה אחרי לידה. בסופו של דבר אחרי כשעה וחצי נולדה גם הבת השנייה אילנה. כיוון שהן נולדו מאוד קטנות (פחות משני קילו כל אחת), ומכיוון שהיה זה חורף מאוד קר, הצליח סבא יצחק ז"ל, במסגרת עבודתו במשטרה, לארגן להן להיות במשך חודש ימים במוסד של ויצ"ו בקריה בתל אביב, שם היו חדרים שחוממו במיוחד. אחרי חודש הן הוחזרו הביתה. בשעות היום הייתה סבתא רעיה ז"ל מנקה, מכבסת את החיתולים על פרימוס ובישלה להן את הדייסה על פתיליה, ובשעות הלילה הייתה יושבת ליד מיטתן כי פחדה שהן תפסקנה לנשום. בלילות שסבא יצחק ז"ל היה בבית הם היו חולקים "במשמרות", בלילות שהייתה לבדה הייתה יושבת סבתא רעיה שעות וסורגת להן חליפות. בשלב מסויים ראה סבא יצחק ז"ל כי זהו אינו פתרון שסבתא רעיה לא ישנה ימים שלמים והם החליטו למרות הקושי הכלכלי לקחת עזרה, וכך נכנסה לחיי המשפחה המטפלת ציפורה שמן, שבמשך שנים רבות ליוותה את המשפחה.
בתאריך ה-16.12.1946 נולדה הבת השלישית ציפי.
כשנתיים לאחר שנולדה ציפי הם עברו לבית משלהם ברחוב שפירא , בית בודד עם חצר קידמית שבה הייתה נדנדה וגינה יפיפייה, וחצר אחורית שבה היו לול תרנגולים וגינת ירק. בשנת 1978 מכרו סבא יצחק ז"ל וסבתא רעיה ז"ל את המגרש שעליו עמד הבית, לקבלן, ועליו נבנה בניין בן חמש קומות, בו גרה סבתא רעיה עד יומה האחרון.
בשנת 1964 נפטרה אמה של סבתא רעיה, סבתא מרים ז"ל. היא זכתה להכיר שלוש נינות.
סבתא רעיה הייתה אישה מאוד פעילה עד ימיה האחרונים. היו לה פעילויות כמעט בכל יום בשבוע, ובבקרים כמעט ולא ניתן היה למצוא אותן בבית. כך למשל בימי ראשון היא נהגה ללכת לחוג יצירה (התחביב העיקרי שלה, במשך שנים רבות נהגה לסרוג מפיות, מפות וסוודרים), ובשנים האחרונות למדה את כל מה שבאופנה, ציור על משי, ציור על קנבס ועל עץ, ריקמה וחריזה של צמידים ושרשרות אותן הכינה לכל הבנות במשפחה. בימי שלישי וחמישי השתדלה לא להחמיץ את חוג התעמלות, בימי רביעי היא אהבה ללכת לשמוע הרצאות. היה לה מנוי לקונצרטים, לתיאטרון ולספריה. ליד מיטתה תמיד היו מונחים מספר ספרים, תמיד מהלהיטים האחרונים. היום הכי חשוב בשבוע היה יום שישי, היום בו היתה מבשלת, כי אולי מישהו "מהילדים" יבוא לאכול - ותמיד באו.
התענוג האמיתי של סבתא היה כשבאו הנכדים והנינים. תמיד בחופשים ובחגים היא דאגה שנגיע ואנחנו מאוד אהבנו לבוא אליה.
לסבתא רעיה ז"ל יש 8 נכדים (שלוש מהנכדות - שלוש הבנות של ממי, גרות בלוס אנג'לס, ארה"ב) ו-19 נינים, את כולם זכתה לראות, רק 12 מהנינים גרים בארץ.
בתאריך ה-25.03.2007 כשהיא בת 93 נפטרה סבתא רעיה ז"ל.

הרדיו הישן של סבתא

בביתנו נמצא עד היום הרדיו של סבתא רעיה וסבא יצחק, סבו וסבתו של אבי, הרדיו הישן עומד על רגל עץ שנבנתה בעבודת יד ובתוכה חבוי לו פטיפון ישן.
הרדיו יוצר בשנת 1936 על ידי חברת ג'נרל אלקטריק, באותה התקופה לא היו הרבה מכשירי רדיו בבתים וסבתא סיפרה כי בעת ההצבעה באומות המאוחדות על הקמת המדינה, באו אורחים מכל פתח תקוה כדי לשמוע ברדיו שלנו את תוצאותיה.

הפלפלים הממולאים של סבתא

סבתא רעיה היתה ידועה במאכלים רבים אותם הכינה לנו, כמעט בכל יום שישי היינו סועדים אצלה, אך מכל המאכלים זכור לי מאכל אחד אותו חיבתי במיוחד, הפלפלים הממולאים של סבתא, היא היתה מכינה אותם בסיר גדול מלא ברוטב עגבניות חם, מאכל זה הוא אחד הדברים אליהם אני מתגעגע ביותר כשאני נזכר בסבתא.

גלגולו של חפץ או: עדותו של אסיר אושוויץ מס' 84209

סיפורו של סבא שאול זימן ז"ל

magnes

סבי מצד אמי, שאול זימן היה ניצול שואה.
במהלך השנים הוא סרב לחלוק את סיפורו עם בני המשפחה, אך לאורך השנים היה ידוע כי למרות זאת, לאדם אחד הוא כן סיפר את סיפורו, לשכנו משה ידידה, שהיה צריך, במסגרת לימודיו, לראיין ניצול שואה.
עם פטירתו של סבי, בשנת 1979, החל החיפוש אחר אותה עדות שנתן, אך ללא הועיל. בשנת 2009, עם פטירתו של אותו השכן, גילו בנותיו, בעת שארזו את הדירה עבור אימן, על מנת שזו תעבור לדירה קטנה יותר, נמצאו דפי .העדות אותה חיפשו אמי ואחיה כל השנים הראיון מצורף לעבודתי זאת לזכרו של סבי ולזכר בני משפחתו שנספו בשואה.

לקריאת המסמך, לחץ כאן.

אילן היוחסין שלי שורשי לאורך השנים

אלבום משפחתי תיעוד משפחתי שהולך וגודל עם השנים.

כל הזכויות שמורות © 2013 - אורי מעוז, ז'5, חטה"ב ברנר, פתח תקוה